עאדל עיסא למסחר בע"מ נ' שלומי אחסנה בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה בערובה להוצאות המבקשת במסגרת התביעה בהליך זה, וזאת בהתאם לאמור בסע' 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

שלבי בדיקתה של בקשה מעין זו הותוו בהחלטתו של כב' הש' מלצר ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים):

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27).". (ההדגשות שלי – י.ב.).

בענייננו, המשיבה לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות המבקשת. המשיבה לא טרחה כלל לצרף תצהיר לתגובתה, למרות ששאלת יכולתה הכלכלית היא שאלה עובדתית מובהקת. הראיות שביקשה לצרף לתגובתה (ולא צורפו בפועל), הינו "דו"ח ריכוז ליום 31/12/2010" וזאת כאשר אנו מצויים בסוף שנת 2011, תחילת שנת 2012, וכאמור – ללא תצהיר של "עד מגיש" ממילא לא היה כל ערך למסמך, שאינו יכול לעמוד בפני עצמו.

לעניין שאלת סיכויי ההליך, לא מצאתי כי המדובר בהליך שסיכוייו גבוהים במיוחד, שהרי בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע לאופן איחסונה של הסחורה, ויש צורך בשמיעת ראיות בעניין זה.

יש לציין כי גם את הטענות בדבר סיכויי ההליך היה על המשיבה לתמוך בתצהיר.

לעניין גובה הערובה, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת בסך של 10,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו, וזאת בשים לב לסכום התביעה, להיקפה של המחלוקת ולטיבה.

לעניין זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של המשיבה, הרי משטענה כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות (הגם שלא הוכיחה זאת), אין בהחלטתי משום פגיעה בזכויות אלה, כי אם איזון בין זכויות הצדדים בשים לב לכך שהחיוב בערובה הינו הכלל, ולא מצאתי לנכון להחריג את עניינה של המשיבה.

המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ב, 24 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: